<h1>תניא רבתי סימן נ"ו</h1>
<h2>דף טו:</h2>
יום טוב שחל להיות בערב שבת. לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת. אבל מבשל הוא ליום טוב. ואם הותיר, הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. ומנין שתקנו חכמים עירובי תבשילין. דאמר קרא (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו מאחר שבא להשכיחו. מאי טעמא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב. אי נמי כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת. קל וחומר מיום טוב לחול. ותנא מייתי לה מהכא (שם טז) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. מכאן סמכו חכמים עירובי תבשילין מן התורה, דהוה ליה למיכתב היום תאפו ותבשלו. כדכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, וכתיב את אשר תאפו אפו. שתי אפיות. רמז לך שיש יום ששי שאין אופין ומבשלין אלא על האפוי והמבושל מקודם. והוא יום טוב שחל להיות בערב שבת, ועושין תבשיל מערב יו"ט לשם עירוב וסומך עליו לשבת. מצאתי בשם רבינו יצחק בר' יהודה ז"ל דפת בלא תבשיל אינו די לסמוך עליו בעירובי תבשילין. אבל תבשיל בלא פת די לסמוך עליו. אבל מורי נוהג בפת ותבשיל, וכן מצאתי בשם רבינו תם. וכן פסק בעל הלכות גדולות שעירובי תבשילין צריכין פת בתבשיל. וכן מנהג פשוט בידינו. אבל בעל עשרת הדברות כתב דבתבשיל אחד סגי ועושה בו כל צרכו ואפילו לאפות פת מותר. והכי איתא בתוספתא. ועושה תבשיל מערב יום טוב ואופה ומבשל עליו לשבת ומטמין את החמין. וכן כתב גם רבינו יצחק פאסי ז"ל דבתבשיל אחד סגי. וכן מצאתי גם בשם רבינו שלמה ורבינו ישעיה ז"ל. ועדשים שבשולי קדירה אם יש בהם כזית סומך עליהם משום עירובי תבשילין. ודגים קטנים מלוחים אע"פ שצלאן נכרי סומך עליהם משום עירובי תבשילין. ועירובי תבשילין צריך שיהא בו כזית. בין לאחד בין למאה די להם בכזית. תבשיל זה שאמרו אפילו צלי אפילו מבושל סומך עליו משום עירובי תבשילין. ואם נאבד או נאכל קודם שיאפה ויבשל הרי זה לא יאפה ולא יבשל, ואם התחיל לאפות ולבשל ונאכל עירובו או נאבד גומר לבשל ולאפות.
<h2>דף טז:</h2>
והמערב עירובי תבשילין צריך שתהא תחלת כונתו לערב לעצמו ולאחרים. ויזכה להן על ידי אחר. ודעת מניח בעינן. ודעת מי שהניחו לו לא בעינן. דהא שמואל מערב אכולא נהרדעא. ר' אמי ור' אסי מערבי אכולא טבריה. כלומר היו מערבין ערובי תבשילין לכל בני עירם. וגם מכריז ר' יעקב כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יבוא ויסמוך על שלי. הרי נראה מכאן שלא היו יודעים בני עירם דבר מי שעירב בעבורם עד יו"ט עצמו, והם סומכין על עירובן ואופין ומבשלין בערב שבת לצורך שבת. וכן מצאתי בשם רבינו ישעיה ז"ל. דודאי שמואל ורב אמי ורב אסי לא היו מודיעים לבני עירם מערב יום טוב. כי מי יוכל לקבצם כולם בפניו. אלא בודאי ביום טוב היו מודיעים להם כשמתקבצין בבתי כנסיות. וכן מעשים בכל יום שאנו סומכין על העירוב [כשמודיעם] ביו"ט עצמו. מצאתי בשם מורי הרב חביבי ז"ל, שכל מי שיש בידו להניח עירובי תבשילין ולא הניח, נקרא פושע. ואינו יכול לסמוך על עירובי אחרים. כדאמרינן ההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דשמואל חזייה דהוה עציב. אמר ליה אמאי עציבת. אמר ליה דלא אנחי עירובי תבשילין. אמר ליה סמוך אדידי. לשנה דאתיא חזייה דהוה עציב. אמר ליה אמאי עציבת . אמר ליה דלא אנחי עירובי תבשילין. אמר ליה פושע אתה לכולי עלמא שרי ולדידך אסיר. ואמרינן נמי (נחמיה ח) ושלחו מנות לאין נכון לו. אמר רב חסדא למי שלא היה לו פנאי להניח עירובי תבשילין, כגון שהיה אנוס, או אבדה לו אבידה וצריך לחזור אחריה. אבל היה לו פנאי להניח ולא הניח, פושע הוא.
והמערב עירובי תבשילין עבור אחרים שיסמכו עליו מזכה עליהן על ידי אחר. וכשהוא מזכה אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. אבל מזכה הוא על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי שפחתו ועבדו העברים. ועל ידי אשתו. כך פסק רבינו יצחק פאסי ז"ל. וצריך לזכות בענין זה. שיאמר המערב לשליח הזוכה בשביל הסומכים על העירוב, זכה בזה העירוב חלק לכל בני העיר או לכל מי שירצה לסמוך עליו. ונותן העירוב ליד השליח. והשליח מקבל העירוב מידו ואומר זכיתי להן.
וזהו סדר העירוב נוטל פת שלימה או פרוסה, שיהא בה כזית לכל הפחות, ונוטל דג או ביצה או בשר צלי או מבושל, שיהא בהן כזית לכל הפחות, או אפילו קדירה של תבשיל, ומברך עליו ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב בדין יהא שרי לנא ולכל בני קרתא הדא, לבשולי, ולאפויי, ולאטמוני, ולמעבד כל מה דצריך לנא, מיומא טבא לשבתא. ומצניע העירוב במקום שיהא משתמר יפה שלא יאבד, ושלא יהא נאכל קודם השבת, שאם נאכל או נאבד עד שלא התחילו באפיה ובבישול, הרי הוא כמו שלא עירבו, ואין מערבין על הפת בלי תבשיל, ואף על גב דבעירובי חצירות אין מערבין בפרוסה דהתם טעמא משום איבה והכא ליכא למיחש מידי, אמנם מצוה מן המובחר לערב בככר שלם, כדי שיבצע בה המוציא בשבת, דאמרינן רב אמי ורב אסי כי הוה מיקלע להו ריפתא דעירובא הוו בצעי בה. אמרי הואיל ואיתעבידא בה מצוה נעביד בה מצוה אחריתי. ומה שהתרנו לעשות ביו"ט על ידי עירוב לצורך שבת, דוקא דברים המוכנים מערב יו"ט. אבל דברים המוקצים מערב יום טוב. כגון מחובר שנתלש ביו"ט וחיה ועוף ודגים שנצודו ביו"ט, או ביצה שנולדה ביו"ט, אין יו"ט מכין לשבת, ולא שבת מכינה ליו"ט.
<h2>דף יז.</h2>
מי שלא הניח עירובי תבשילין. אופין לו פת אחת וטומנין לו קדירה אחת. ומדליקין לו את הנר. וי"א אף צולין לו דג קטן. מצאתי בשם בעל המאור ז"ל ועושין לו כדי חייו. אע"פ שלא הקנה קמחו לאחרים. וכן פסק גם בעל עשרת הדברות. ירושלמי. לא עירב ולא עירבו לו אחרים, ר' יצחק אומר צולין לו דג קטן. רב הונא אמר מחמין לו חמין. ושמואל אמר מדליקין לו את הנר. ומי ששכח ולא הניח עירובי תבשילין מערב יום טוב, מניח עירובו ביום טוב ומתנה. והיכי דמי כגון דאיקלעי (כשחל)שני ימים טובים של גליות בחמישי בשבת וערב שבת. ושכח לערב ברביעי. שהוא ערב יום טוב הרי הוא מערב ביום טוב ראשון. שהוא יום חמישי. ומתנה ואומר אם היום קדש ולמחר חול. אין בדברי כלום. ואם היום חול ולמחר קדש יהא עירובי עירוב. ומערב כשאר הימים. ואופה ומבשל למחר לצורך שבת כל מה שירצה. ואם לא עירב בחמישי אין לו תקנה לערב בששי כלל. ודוקא בשני ימים טובים של גליות. אבל בשני ימים טובים של ראש השנה אין לו תקנה לערב ביום טוב כלל. דתרווייהו קדושה אחת הן. וכתב בעל עשרת הדברות ז"ל ואי מיקלעי שני ימים טובים של גליות בחמשא ומעלי שבתא ואנח עירובי תבשילין מערב יום טוב. לא מצי למיפא ביומא דחמשא לשבתא. דשבת קרובה התירו על ידי עירוב. ושבת רחוקה לא התירו. ושמא יום טוב הוא ואין אופין מיום טוב לשבת. ודוקא עירובי תבשילין התירו לערב ביום טוב על ידי תנאי. אבל עירובי תחומין דלמיקנא ביתא לא. וכתב רבינו יצחק פאסי ז"ל מסתברא לי דהני מילי בעירובי תחומין דמיקנא ביתא הוא. אבל עירובי חצירות דביטול רשות הוא. מניח עירובו ביום טוב ראשון ומתנה ונימא הכי. אי האידנא חולא בהאי עירובא לישתרי לן לטלטולי בשבתא מביתא לדרתא ומדרתא לביתא. ואי האידנא יומא טבא אין בדברי כלום. ולמחר במעלי שבתא דהוא יום טוב שני נימא הכי, אי האידנא יומא טבא כבר עבידנא עירובא מאיתמל והשבא לא צריכנא מידי, ואי האידנא חול בהאי עירובא לישתרי לן לטלטולי מביתא לדרתא ומדרתא לביתא ומביתא לביתא.
